טלפון:

050-8662344

אי-מייל:

orlyfurman@orlyfurman.com

צרו קשר:

פתאום אחרי 3 שנים אתה מגלה את הבן שלך??

 

 הוא ישב אצלי כפוף, הרוס, מיוסר. בכה ללא הפסקה. "כריתי לי את הקבר שלי במו ידיי. לא האמנתי בחלומות הכי שחורים שאגיע למצב הזה. לא האמנתי. לא ידעתי עד כמה אני אוהב אותה. העוצמה של האהבה הזו כל-כך חזקה שאני מרגיש לחצים בחזה כשאני אומר את המילים האלה. אני לא יודע אם יש לי עוד סיכוי. אם זה לא מאוחר מדי. יש לנו שימוע בבית הדין בשבוע הבא. אולי יצליחו לשכנע אותה. אולי היא תסכים לתת לנו צ'אנס נוסף. מה אני אעשה בלעדיה ? דיברתי איתה. הבטחתי לה שאני אשתנה מן הקצה אל הקצה. שאני אעשה הכל כדי להציל את הזוגיות שלנו. אני לוקח את הבן שלי מהגן ונקרע. מבלי לרצות אני בוכה. לא יכול להשתלט על זה. אני רוצה ילדים נוספים. היא קרה אלי. 'נסגרתי', היא אמרה לי. 'אני כבר לא מאמינה, אני כבר לא אוהבת, לא רוצה כלום. פשוט תעזוב אותי בשקט. תמצא לך את עצמך, תן לי להמשיך בחיים שלי.' אבל אני לא יכול לחשוב על אף אחת אחרת, אני רוצה רק אותך. אני אוהב רק אותך. הרגשתי שאני מדבר אל קיר. היא אטומה לגמרי, לא רק אלי. 'תניח לי, תן לי זמן. נראה מה יהיה. אני לא רוצה להשלות אותך. שנים דיברתי ואתה התעלמת. חיית בתוך הבועה שלך. שנים ביקשתי ממך לדבר איתי. להיות שותף בחיים שלנו. להיות איכפתי. מעורב. לא התעניינת בכלום. פתאום אחרי 3 שנים אתה מגלה את הבן שלך ? 3 שנים התחננתי בפניך שתתייחס אליו. שתיגע בו. שתרים אותו. שתשחק, שתדבר אליו. כלום. גם הוא וגם אני היינו אוויר בשבילך. היית חוזר מהעבודה, מתיישב מול הטלוויזיה, נרדם. הערתי אותך כשהגשתי לך לאכול. אף פעם לא החמאת לי על האוכל. אף פעם לא הערכת כלום. מעולם לא הודיית לי. הכל היה מובן מאליו. הבית, הבישולים, החשבונות המשולמים, הקניות, הכביסות. גם אני עובדת. חוזרת הביתה אחרי יום עבודה למשרה שנייה בבית. משתדלת לתת לילד את מלוא תשומת הלב. בלילה מתפקדת לבד בעבודות הבית. ואתה, מה בדיוק עשית ? נראה לך שאני לא עייפה ? שאני לא רציתי לשבת מול הטלוויזיה ? שאני לא רציתי לקרוא עיתון, ספר ? הייתי מתלוננת, בוכה. זוכר אותי בוכה ? זה לא הזיז לך. ראית אותי והמשכת לישון ככה, זרוק על הספה. אמרתי לך שאנחנו צריכים לקבל עזרה מקצועית, טיפול זוגי. שאנחנו מאבדים זה את זה. זלזלת. בכלל לא הגבת. לא הפריע לך שנתיים לישון בסלון ? מה, זה נראה לך נורמלי ? שיסתדר מעצמו ? חייתי לבד שנים. עם עצמי. ואתה - אורח זר בבית. אני לא רוצה יותר. שנים של בכי גרמו להיות אטומה. קרה. מרוחקת. אתה לא מעניין אותי יותר. הפכתי להיות רובוט. אני מתפקדת בלי שום רגש. הבריאות שלי מתרופפת, כי העצבים אוכלים אותי. היום אתה בוכה...התעוררת ? בשעה טובה. מבחינתי - מאוחר מדי.'ע' בן 36 סיפר לי את הדברים, רועד כולו מהבכי.

'אם היא רצתה לזעזע אותי, היא הצליחה. אמרתי לה שנבוא אליך לקבל עזרה, לנסות לשקם את הקשר שלנו. הבטחתי לה שאני אדבר. בלי שתיקות יותר. אני לא אתעלם. הבטחתי להתייחס, לעזור בבית. להיות יותר מעורה בענייני הבנק. אני רוחץ את הילד, הולך איתו לגינה, לוקח אותו לגן. השימוע שלהם בבית הדין יתקיים בשבוע הבא.

הצעתי לו להיזכר גם במהות הקשר שביניהם. בזוגיות. הזכרתי לו שהמערכת הזו התייבשה, כי הוזנחה שנים. מצבם הכספי מסובך לחלוטין, ים חובות והלוואות, ובכל זאת אפשר בצניעות לעשות דברים של כייף. לא צריך לקנות לה זר פרחים מפוצץ. אפשר רק פרח אחד באריזה יפה עם פתק אוהב. לא צריך צימר. אפשר גם לפנות ערב לשניהם ולטייל בשפת הים. לא צריך מסעדה. אפשר גם להכין טרמוס עם קפה, להכין 2 כריכים, לשבת על ספסל בפארק ו...לדבר.

להזכיר לעצמם נשכחות. כמובן כל זה בתנאי שהיא תסכים לתת להם הזדמנות נוספת. כל זה בתנאי שמילות החרטה שלו, מילות ההבטחה שלו, הכאב שלו, יחדרו את חומות ההגנה שהקימה לה במצוקתה.