טלפון:

050-8662344

אי-מייל:

orlyfurman@orlyfurman.com

צרו קשר:

בעל יקר, תתחיל לפרגן בבקשה

 

למה ל' צריכה לבקש ממך לפרגן לה ? למה זה לא מובן מאליו ? למה א' מתרגלת לחיות בידיעה ש"ממנו לא תבוא לי הישועה. הוא מעולם לא החמיא לי, וכנראה אף פעם לא יעשה זאת. הוא לא מבחין בדברים. הוא לא רואה אותי. לפעמים יש לי הרגשה שאני שקופה."                                                                            

גם ד' השלימה עם האטימות הזו של בעלה, עם חוסר הרגישות אליה. "תביני, אורלי", היא מסבירה לי "כדי לא להיפגע ממנו החלטתי שהוא עיוור עם סעיף ראייה קריטי. ככה אני לא מצפה לשום דבר, וככה אני לא נעלבת".

 

אתן מפספסות. לא חבל ? מה, התירוצים מרגיעים אתכן ? נכון, זו בהחלט גם שאלה של גישה. האם אני מקבלת כאקסיומה את העובדה שבן הזוג שלי לא מחמיא לי ? שהוא לא מחזר אחריי ?

מאחר שנקודת המוצא בזוגיות היא, (וצר לי שאני משתמשת בפתגם השחוק, אבל הקולע), ש "צריך שניים לטנגו", אז מה דעתך לפרגן גם-כן ?

 

מה קורה ? איפה הגבר ואישה ש'אתמול' אהבו, 'אתמול' חיזרו, 'אתמול' חשקו זה בזו וזו בזה, ש'אתמול' היו להם תקוות וחלומות משותפים ? יש פה צוות. אל תשכחו זאת. זו הצגה משותפת.                                                                                                                     אם אתה קר ומרוחק, ואת תרימי ידיים ולא תלמדי אותו לפרגן ולתמוך, לאן תגיעו ? אם אתה זקוק לחום ולתשומת לב והפרטנרית שלך לא 'מספקת את הסחורה' ואתה כבר ויתרת, לאן תגיעו ? לא כייף. מרחיק. יש עוגמת נפש בכמויות ענקיות. אין חמימות, אין חיבה, והכבוד ההדדי נפגם !

 

 ומה אם בבית יש גם ילדים ? איזה חינוך הם מקבלים בנושא של זוגיות ?'אתמול', כשהילדים אך נולדו רציתם בשבילם את הטוב ביותר מבחינתכם. כיוונתם למרב ולמיטב שתוכלו להעניק להם. אבל יקרים שלי, הטוב ביותר אינו נמדד דווקא בחוגים, בבגדים, בהעשרה, בחופשות, במתנות, בצ'ופרים, בחו"ל....הטוב ביותר נמדד דווקא ב'כלי העבודה' הנדרשים ביותר לחיים : אהבה וביטחון עצמי. מן שני ערכים שכאלה, שלא עולים כסף, שאינם מתכלים לעולם, והבית הוא "תחנת הדלק" עבורם. כי אהבה מפתחת את הביטחון העצמי. ושניהם יחד מחזקים, מניעים קדימה.

 

היכולת לחיות בזוגיות אינה יכולת מולדת. זו יכולת נרכשת, שמחייבת אימון אינסופי. טיפוח. תשומת לב. פרגון. חיזור. הקשבה. אכפתיות. אימון בלעשות טוב לה, וכך גם יהיה טוב לי. אימון בלהעניק לו וכך ילמד להעניק לי. כי כשטוב לה/לו, טוב לי. כשכייף לו/לה, כייף לי. אימון בהכרת הצרכים.

מה שמחייב החלטה אסטרטגית חשובה : ויתור על האגו !!!!!!!!!!!!!!!

ויתור על "הנהלת חשבונות" משמעו "אני לא מחכה לו בסיבוב לראות איך ינהג, אני לא מחכה לה בפינה להוכיח לה ששוב שגתה". הוויתור הזה מחייב פתיחת ערוץ תקשורת, הידברות חיובית.

לא מלחמת כוחות, לא שימוש במניפולציות, לא משחקי 'רגשי'. הוויתור הזה מחייב בגרות. רצון כן להציף דברים, גם אלה הכואבים, כדי להתגבר על הפערים. רצון לתקן את מערכות היחסים בבית. לשפר אותן, לשקם ולהשביח. יש כאן בנייה וצמיחה.

גם אם לחלק מכם נראה שהמצב חסר תקווה ולא יכול לחול שינוי, כי זה בלאו הכי לא יעזור, תחשבו על השקעה בכרטיס של מפעל הפיס. מהם הסיכויים לזכייה ? ובכל אופן מידי פעם קונים כרטיס כזה או אחר, מנסים. מתאכזבים ושוב מנסים. נכון שזו לא השקעה רגשית, אבל התפניתם אליה.

אז...'תחשבו על זה'...