טלפון:

050-8662344

אי-מייל:

orlyfurman@orlyfurman.com

צרו קשר:

שלום לך לנצח, ילד שלי 

 

אני רוצה לשתף אתכם בחוויה מעולם אחר, מרגשת במיוחד, קשה וטעונה ביותר.

מ', אשה צעירה ויפה, נכנסה להריון לאחר שעברה טיפולי הפרייה. לפני שנה וחצי נולדו לה תאומים בנים. הבעל מאושר עד הגג, מ' מרגישה שהעולם שלהם. אין מילים לתאר את השמחה. הזוג הצעיר הפך באחת להיות הורים לשניים.

 

כשהיו בני שנה ועוד קצת, חלה אחד מהתאומים. הוא אובחן כחולה אפילפסיה. בלילה קיבל דום לב. הונשם. נגרם נזק מוחי. הילד נכנס לתרדמת. לאחר 3 חודשים, נפטר. זכיתי ללוות אותו בשבועיים האחרונים "לחייו". הייתי מגיעה לבית החולים לעשות לו טיפולים אנרגטיים כדי להקל על הנשמה, שיהיה המעבר מחיים אלה לחיים אחרים בעולם הבא קל לה ורגוע יותר. בתקשור שקיבלתי הוברר לי כי ימיו ספורים. נשמתו בחרה כבר לפרוש מן החיים האלה, לאחר שהשלימה משימתה.

ביקשתי מההורים הצעירים האלה, להיפרד מהבן. האבא הסכים, האמא סרבה. אולי הוא עוד יצא מן ה'קומה' ויחזור לתפקד. במקביל טיפלתי גם בהם. שיחות והסברים שלא מניחים את הדעת, בבסיסם התקשור שהסביר באופן מפורט את הטרגדיה הזו.

מ' התרצתה ונפרדה מהבן. לילה לפני שנפטר הוא הגיע בחלום לאביו ונפרד ממנו.

 

לאחר 'השבעה' ביקשתי מההורים שיפנו מחדר הילדים את מיטתו, כך שתישאר בחדר רק מיטתו של אחיו התאום. שלא יהפכו את הפינה שלו לאתר הנצחה. שבועיים אחרי-כן הוא הופיע לי בחלום והראה לי שהוריו מחזיקים בו בכוח. הם לא באמת מוכנים לשחרר אותו. הוא הסביר לי שבכך הם גם מכבידים על אחיו התאום וביקש את עזרתי.

 

בפגישה עם האם סיפרתי על שהופיע לי בחלום, על דבריו ובקשתו. הסירוב שלה היה מוחלט. בהיגיון ההורים מבינים שעליהם לפנות את החדר המשותף מחפציו של הבן האהוב, אבל אינם מוכנים. מ' אמרה לי "אורלי, אני לא מסוגלת. זה יהיה כאילו ששכחתי את הבן שלי. למסור את המיטה שלו ? את עגלת התאומים ? וגם התאום לא סובל מזה, כי קנינו לו עגלה חדשה. נכון שעל המיטה מונחים הבגדים האחרונים שלבש בבית החולים. וגם נכון שתחתיה עוד מונחת לה, מקופלת, עגלת התאומים. הבקבוקים שלו בארון. הכל. אני לא יכולה."גם אחרי 'השלושים' לא היו מסוגלים להיפרד מחפציו, לאוורר את החדר ולפנות אותו לגמרי לתאום.

 

6 שבועות לאחר פטירתו מ' הגיעה אלי שוב לקליניקה. הרגשתי בחדר נוכחות אנרגטית של אדם מבוגר,(שזה מכבר נפטר), שהציג את עצמו ואמר לי שהוא מלווה את התינוק שנפטר. הוויברציות בגוף שלי היו חזקות כל-כך והבנתי שעומד להיות כאן אירוע מיוחד במינו. הצעתי מדיטציה ע"מ לאפשר הרגעות פיזית מוחלטת לאמא כדי לחוות את החוויה.

 

לאחר שנכנסה להרפייה מוחלטת, ראתה את בעלה ממתין לה, גם הוא רוצה להשתתף. שניהם ואני התחלנו במסע שמיימי, במטרה לפגוש את נשמת הבן. הגענו לשערי גן-עדן. נתבקשנו להמתין על ספסל. מ' ראתה שם המון נשמות של אנשים. את בנה לא מצאה. לפתע הגיע המלווה שלו, דמות חמה ואוהבת, אוחז בידו של הבן. הבן היה לבוש לבן כולו. נורא שמח כשראה את אימו ואביו. האבא ישב מאובן, לא הפסיק לבכות. האמא בוכה חיבקה אותו. הוא הגיש לה פרח ורוד כמחווה של פיוס "אמא, את לא כועסת עלי, נכון ?" הוא אמר לה שהוא אוהב אותה אהבת נצח. שאין מילים להודות לה על כל מה שעשתה עבורו. שכל-כך טוב לו להיות 'שם'. בעצם מלכתחילה הגיע לחווית חיים פיזיים מאוד קצרה. הוא ביקש מההורים להמשיך בחייהם והעניק לאמא שרשרת של פרחים, אותה הניח על צווארה. את אביו חיבק ואמר לו "אבא, אני אוהב אותך".המלווה שלו ביקש לסיים כבר את המפגש. אנחנו צריכים לצאת משם. האמא לא הסכימה. היא החזיקה ביד אחת שלו, המלווה החזיק בידו השנייה. הילד ממש "נקרע" בין שניהם. הוא ביקש עזרה. ביקשתי מהאמא לא להקשות עליו כל-כך ולשחרר אותו. המלווה  ציפה להבנה. ההתעקשות הייתה קורעת לב. לבסוף הסכימה. הילד חיבק אותה חיבוק חם ואוהב ומרגש. הם נעלמו.

 

ההורים נשארו ישובים על הספסל. האצתי בהם לצאת ולחזור לכאן ועכשיו. הם לא הסכימו, "נדבקו" על הספסל. הם רוצים לחכות, אולי הוא עוד פעם יבוא ?הכרחתי אותם מיד לקום ולצאת משם. די, מספיק. חזרנו.... כמויות הבכי הרי אינן ניתנות לתיאור, כאב וגעגוע. אליהם הצטרף רגש חדש ולא מוכר. רגש של ויתור מוחלט. ויתור שבא ממקום של קבלה והשלמה ! ללא מאבק כוחות. אחרי דקות ארוכות מ' אמרה : "אורלי, הרגשתי מנותקת מהגוף. הייתי בעולם אחר. אני לא מסוגלת לדבר כרגע, אני לא יכולה." ואת גם ממש לא צריכה. חיבקתי אותה והדלקתי נר לנשמתו. מכירה תודה להשגחה העליונה על שהתאפשר התהליך המדהים הזה, על שחרור הבן, על הפרידה המיוחדת. 

 

לתיאום פגישה אישית אתם מוזמנים לפנות:

050-8662344 |  orlyfurman@orlyfurman.com

ניתן להזמין גם תיקשור טלפוני.