טלפון:

050-8662344

אי-מייל:

orlyfurman@orlyfurman.com

צרו קשר:

"הבטחתי ולא קיימתי – אבא, אתה סולח לי ?"

 

א' בת 50, איבדה את אביה לפני 20 שנה. היא ביתו מנישואיו השניים. מאלה הראשונים יש לו שני בנים. הוא נישא בשנית לגרושה פלוס ילדה. מהנישואים השניים, נולדה. כך שבעצם יש לה אחים רק מהאבא, אחות רק מהאמא.

היא הבת המועדפת על אביה. הוא אהב את בניו, אבל הקשר איתם היה אז רופף יותר. א' היתה עבורו כל העולם.

הוא בשבילה היה מודל לחיקוי בנועם ההליכות שלו, בשמחת החיים, באופטימיות, בחוש ההומור. 20 שנה חלפו "זה היה כאילו אתמול. אני כל-כך זוכרת את הדברים, את ההידרדרות הבריאותית שלו. את המבטים, את הכאב." האיש חלה בסרטן, בכבד וגם בעור. זה הגיע למצב שהיה צורך לכרות את הרגל בגלל נמק שפשט בה. אי-אפשר היה לטפל בו בבית. המצב הלך והחמיר. האחים היו עסוקים בלימודיהם, העול נפל על כתפיה של א'.

 

"היה צורך לאשפז את אבא בהוספיס. אני זוכרת בבירור שהוא לא רצה. הוא ממש התנגד. הרופאים לחצו. אמא הייתה חסרת אונים מולו. האחים שלו דיברו איתו, החברים ניסו לעודד אותו. כלום לא עזר. אבא אמר שהוא יחלים. בבית. אני היחידה שהצליחה לחדור אליו ללב. ישבתי מולו, החזקתי לו את היד וליטפתי אותה. ביקשתי ממנו שלא יתעקש. שיכנס להוספיס. לתקופת ניסיון, לזמן מוגבל. אם לא יהיה לו טוב שם, נחזיר אותו הביתה. אבא הסתכל לי בעיניים ושאל אותי 'את מבטיחה לי ילדה שלי ?' רק לי הוא האמין. מעולם לא שיקרתי לו. התחלתי לבכות ואמרתי לו 'אבא, בבקשה, אין ברירה. אתה מוכרח בשלב הזה להיות בהוספיס. אנחנו נחכה לך בבית. בבקשה, רק תנסה'. אבא נעתר לבקשתי. אחרי שלושה שבועות אבא אמר לי שמיצה כבר את השהייה שם. הוא הסתכל לכיוון נעל הבית האחת שהייתה לו ואמר 'קדימה, תעזרי לי לנעול אותה וקחי אותי הביתה, יום שישי היום'. נישקתי אותו ואמרתי לו 'אבא, אי-אפשר לקחת אותך הביתה. לא במצב הזה. אתה חייב לקבל כאן את הטיפולים.' אני רואה עד היום את המבט שלו, זה ממש רודף אותי. אחרי כמה ימים אבא הפסיק לאכול. אחר-כך לא תקשר עם הסביבה ואחרי שבועיים נפטר. מאז, 20 שנה חלפו ואני כל-כך הרבה פעמים הדחקתי את ייסורי המצפון, את הכאב, את האכזבה."

 

דרך מדיטציה והרפיה מונחית א' הצליחה לתקשר עם נשמת אביה. היא שאלה אותו מדוע הוא כל-כך התנגד להגיע להוספיס. הוא השיב לה שידע כי לא ישוב הביתה. הוא ידע ששיקרה לו וכאב את נקיפות המצפון שלה. אבל הוא לא יכול היה אז לומר לה. היא שאלה אותו "אבא, הבטחתי לך ולא קיימתי, אתה לא כועס עלי ? אתה סולח לי ?" האבא חייך ואמר לה שזכה בבת מסורה ונאמנה והוא משחרר אותה מן הנטל הזה, מהאחריות הכבדה שנשאה על כתפיה. הוא ידע אז שלא הייתה דרך אחרת. א' הודתה לו וחשה הקלה.

בקשתי ממנה לדמיין שהיא ניצבת מול מראה. היא אמרה שהיא רואה כאילו חוטי זהב נעוצים לה בכתפיים, מחוברים אל אביה. היא אספה את החוטים בעדינות וראתה שהבשר נקרע. אבא קיבל מידיה את כדור החוטים הזה, חיבק אותה ונפרד ממנה לשלום. היו במפגש הזה אהבה וסליחה. היא ראתה שאביה נעלם מעיניה, התחברה במודע לאנרגיית האור שקיבלה ומילאה את הבשר הקרוע באור. הכתפיים נרפאו. הבשר התאחה. כאשר יצאה מן ההרפיה, הרגישה שאלפי טונות הוסרו לה מן הכתפיים, משא שאפילו לא הייתה מודעת לקיומו. גם הנשימות היו לה קלות יותר. היא חשה משוחררת. המומה מכך שלא הייתה מודעת לעוצמת ייסורי המצפון שהיו בה.

 

ולמה שיתפתי אתכם בחוויה הזו ? כי אנחנו מתקשים לתפוס שהנשמות הן אנרגיות על-פיזיות, הן אל- מותיות, נמצאות בעולמות של מעלה. אנחנו יכולים לקבל מהן מסרים ואני חלילה בשום פנים ואופן לא מדברת על סיאנס, שאסור בתכלית. ממש לא !! אבל אם הרדארים שלנו פתוחים אנחנו יכולים לקלוט. כמו תחנת רדיו שמשדרת ללא הפסקה, ובנו תלוי הדבר, אם נדליק את הרדיו או לא. (העולם שמעבר ? זה בדיוק זה.)

 

לתיאום פגישה אישית אתם מוזמנים לפנות:

050-8662344 |  orlyfurman@orlyfurman.com

ניתן להזמין גם תיקשור טלפוני.