טלפון:

050-8662344

אי-מייל:

orlyfurman@orlyfurman.com

צרו קשר:

חייבת להמשיך הלאה

 

בדיוק כשהגישו את האוכל, הוא נכנס. יפה, חתיך, קורן, מתוק, והוא לא לבד ?  מה זה ? מה היא עושה איתו ? הם ביחד ? מה קורה כאן ? איפה הייתי ? מה פספסתי ? הלב התחיל להשתולל בטירוף. היא פחדה שהדפיקות המואצות יראו מבעד לחולצת הגופייה שלבשה. הרגליים נתקעו עמוק עמוק בריצפה. הגוף מבפנים דיבר וצרח והשתולל, הר געש מאיים להתפרץ, אבל מבחוץ התאבנה לגמרי. הפנים חתומות. רגליים קפואות. לשון יבשה. היא לא הצליחה להחזיר "היי". אולי בכלל בלעה את הלשון ? אולי חטפה שיתוק בפנים ?היא גם לא מחייכת. קפאה בזמן. היא הרגישה כמו צופה בסרט. הם הצטרפו לשולחן עם החבר'ה מחוייכים, 'עסקים כרגיל', הכל זורם, הכל בכייף.

היא לא שייכת, כן, היא רק צופה. המלצר הגיש לה את הרביולי שהזמינה. היא בהתה בצלחת. משמאלה חברתה התבוננה, שאלה באלם 'מה', "יש לי בחילה, אני לא יכולה לאכול". לא ברור לה איך, אבל אחרי כמה דקות ניתקה עצמה מן הכסא והלכה לשירותים. חברה שלה באה אחריה. שם היא התפרצה. הדמעות ירדו בשטף. בלי שום מעצורים. מתייפחת, כואבת, פגועה עד עומקי נשמתה ניסתה להפסיק את הרעדות שחשה. ניסתה להסביר "איך הוא מעז...והיא ...הרי יודעת שאני רוצה... מאוהבת... בו...מה, חסרים לה ... זו לא חברה..." הדיבור היה מקוטע, הנשימות היו קצרות, הלב בער, הראש לא עבד, הרגש הכריע. תחושות של דחייה ועלבון הביאו איתן הרגשה של נחיתות ועצב נוראי.

 

היא לא זכרה איך הגיעה הביתה, היא לא זכרה אם התפשטה לפני שנכנסה למיטה. היא לקחה איתה את הטלפון , שיהיה לידה על המיטה...מישהו יתקשר ? התהפכה במיטה חוזרת ומריצה במוחה את ההיכרות המדהימה שהייתה להם. היא הרשתה לעצמה להתקשר אליו ולהתרגש ולהיפגש, הוא כבר הוכרז פנוי. רשמית. חברתו נסעה לחו"ל לזמן לא מוגבל, הם החליטו להמשיך כל אחד בחייו. החבר'ה הבחינו שנרקם כאן קשר חדש. מזלה שלא התפתתה להחיש את הקצב. הכל היה איטי ונכון כל כך. בהתחלה נפגשו עם כולם. בהמשך הייתה מצטרפת אליו לרכב, שם התנהלו הכי בטבעיות. שיחות וצחוקים. מפגישה לפגישה חשה את מבטיו המלטפים. כאלה עיניים מדברות. כמה חום יוצא מהן. הם עשו אהבה בעיניים. היא כמעט התמכרה לנועם. פה מגע אקראי, שם ליטוף רק שלא יגמר... בחודשיים האלה חשבה לעצמה למה אינו יוזם פגישות אינטימיות רק שלו ושלה. מדי יום קיוותה שאולי הפעם?

היא לא יכלה עוד להתאים עצמה לקצב שלו. החליטה לברר 'אתה בעניין' ? "אני רוצה שנהיה ידידים", ענה לה. מילים מובנות. מחודדות. בהירות. הבינה את כוונתו. שמחה על שלא נסחפה ביחסים איתו מעבר לליטופים ונשיקות. הסבירה לו שזרמה איתו, כי הצהיר שהחברות עם האקסית שבחו"ל הסתיימה. ידידים ? מה פתאום ? היא רוצה קשר אמיתי. חבר ! זה מה שהיא רוצה. בן זוג ! היא הרגישה את הדמעות זולגות מעיניה. כבר לא התפרקה. החליפה את הכריות. שלה היתה רטובה. ניסתה לעודד את עצמה, אבל המראה שלהם נכנסים למסעדה כאילו הם יחד הטריף את מחשבתה.


03:00 לפנות בוקר. קיבלה הודעה לנייד. חייכה. אחר כך התחילה לצחוק. 'עברו כבר 5 שנים ואני עדיין משתמש בנרתיק למשקפיים שהשאלת לי. שתדעי שאני נזכר בך מדי יום.' איזה טיימינג. וואווו. זה היה הקשר הקודם שלה. קצר אבל מיוחד. בבוקר ענתה לו 'כייף של הודעה'.


וזהו. היא החליטה להזיז הצידה את עוגמת הנפש, לא להיתלות במבטי החום, לא לסמוך על העיניים העוקבות. היא חייבת להמשיך הלאה. היא גם תבקש מחברותיה שלא יעדכנו אותה, אם שם, בין השניים, מתפתח קשר או לא. היא תתרחק מעט מהחבר'ה עד שתתאפס חזרה על עצמה. היא חייבת להתרומם שוב. היא יודעת שהיא יפה ומושכת. היא יודעת שהיא טבעית וכנה. אינה זקוקה למשחקים ולהעמדות פנים. היא יודעת שכאשר היא מחוברת לעצמה, היא במלוא עוצמתה.

במלוא זוהרה. הבינה שתיתן לעצמה קצת זמן להיגמל מנוכחותו הממגנטת. אחר כך תמשיך קדימה, היא רק בת 23.

 

 מרגישים צורך לפרוק? מחכה לטלפון שלכם 050-8662344, יחד נתגבר על הקושי. אורלי.