טלפון:

050-8662344

אי-מייל:

orlyfurman@orlyfurman.com

צרו קשר:

טיפ לחיים מאבא ז"ל

 

שמי ס' ואני בת 55, מורה לילדים עם לקויות למידה וקשיים התנהגותיים הנובעים ממצוקות שונות. רציתי לשתף אתכם בחוויה מיוחדת שחוויתי בפגישתי האחרונה אצל אורלי פורמן, המטפלת המתקשרת שלי. רציתי להעלות על הכתב את החוויה המיסטית היפה הזו והבלתי צפויה  עם אבי ז"ל, אותו איבדתי לפני כ 4 שנים.

 אבא סבל ממחלת האלצהיימר, אולי יותר נכון לומר, שאנחנו, המשפחה הקרובה סבלנו נוכח הידרדרותו המנטלית -הבריאותית. הוא לא באמת ידע מה קורה, ואיך, ועם מי הוא, ומה איתו...נורא. כואב. עצוב. מפחיד. אנחנו הסובבים יכולנו רק להצטער ולכאוב על מה שלא ניתן היה למנוע. האיש היה אדם משכיל, חברותי, מלא שמחת חיים, מעניין ומיוחד, ודווקא הוא, קמל ודעך בערוב ימיו, התנתק לאט מן המציאות... אבא שלנו שהיה דמות מופת בעינינו איבד את הקשר איתנו, עם החיים. לי היה איתו קשר מיוחד. הבנתי אותו. מספיק היה מבט משותף בינינו, ידעתי כבר מה עובר לו בראש. הוא לא היה דברן גדול, אבל כשהיה מדבר, הייתי משתתקת, בולעת כל מילה ומילה שלו.

קשתה עלי מאוד התקופה הזו, ניסיתי להקל על אמא, לעשות הכל לאבא כך שייטב לו...אולי הוא בכל זאת מרגיש, מבין, שומע.

לפני 4 שנים הוא נפטר. השבר היה גדול. הגעגועים הלכו והתעצמו. בכל פעם שהייתי עושה לי מדיטציה להרפיה ולהרגעה הייתי מבקשת שייצור איתי קשר. שיגיע אלי בחלום, שיאמר לי משהו, איכשהו. וכלום.

בפגישה האחרונה אצל אורלי קרה דבר. לאחר שיחה קצרה ביקשה ממני אורלי להיכנס להרפיה עמוקה. לעצום עיניים, לנשום עמוק, לנשום לאט, להרפות את הגוף, לשחרר שליטה. אורלי  בקולה המלטף עשתה לי דמיון מודרך. הובילה אותי לאיזשהו מקום מואר, שליו. בהמשך חשה בנוכחות אנרגתית שהמתינה לי.

אורלי תארה לי אותה. "על הכסא נמצאת ישות אנרגתית כלשהי. הייתי אומרת שזו נוכחות של גבר, אדם מבוגר. לא, הוא זקן. אדם זקן, העיניים הכחולות שלו ממש מדברות אלי, ממגנטות, והשיער הלבן..." הרגשתי את דפיקות הלב המואצות שלי. ידעתי מיד שזה אבא. הרגשתי אותו כאילו נמצא לידי. "הוא אומר לי שהוא אביך...את מזהה, את מרגישה ?" בקושי יכולתי לדבר. האנרגיה שלו הייתה כל-כך מוחשית, מוכרת, נעימה, אהובה, רצויה. לא היה לי ספק.

באמצעות טלפטיה תקשרתי עם אבא ללא התערבותה של אורלי. אחרי כמה זמן, אורלי ביקשה ממני להיפרד ממנו ולשחרר אותו. אבא הודה לי על כל מה שעשיתי למענו וגם אמר שכה רבות למד ממני. התקשיתי לשחרר, אורלי הרגישה. אבא נתן לי שי - מפתח למנעול קטן לפתוח את סגור ליבי. המסר שלו היה 'זכרי לאהוב ללא תנאי'. בכיתי. בסיום התהליך הייתי עדין נרגשת.

 

ישבתי על הכורסא מול אורלי, אבל ראיתי שאיננה שקטה. "שחררת את אבא ?" כשהשבתי בחיוב אמרה לי "הוא עדין כאן איתנו...הוא רוצה לומר לך עוד כמה דברים." אורלי כיבתה את המוזיקה הנעימה, אני ישבתי דרוכה, לא זזתי. היא לקחה דף ועט והחלה לכתוב לי דברים בשמו. הפתיח היה שם החיבה המיוחד שהוא היה קורא לי, רק הוא. אורלי וידאה את אמיתות השם הזה. אחר-כך כתבה וכתבה. לבסוף חתמה 'אבא'. אורלי צחקה. "תגידי, הוא היה מצחיקן ? שובב ? הוא רוצה שאצבע לך את הדף בצבע שאהבת, ואקשט לך את האותיות, הוא צוחק אלי, מחייך, אני מבקשת ממנו ללכת, הוא כאילו משחק, אעביר לך את הדף...הוא רוצה לראות." וזהו.

 

אורלי לא ידעה למה היו אלה הדברים שביקש למסור לי. אני ידעתי והתרגשתי. הוא חזר על חשיבותה של אהבה ללא תנאי. הוא ביקש ממני להפסיק לדאוג לכולם, זה בא על חשבון בריאותי. חבל. הציע שאדאג לעצמי, הרגיע שאחרים יסתדרו בדרכם, שלא אפחד. שכל השנים חייתי בנתינה אינסופית לאחרים והגיע הזמן שאתפנה לתת לי, לעצמי. במהלך הדברים אורלי סיפרה לי שהוא העביר יד מלטפת על שיערי. זה היה המגע הפיזי היחידי בינינו. הנעים. הנשכח. הזכור. המיוחד. האהוב. המרגש...שאיננו.

 

לא יכולתי לדבר, בקושי יכולתי להודות לאורלי על החוויה המדהימה הזו. לקחתי את הדף שרשמה לי מאבא, קראתי את הדברים מיליון פעם, לכן החלטתי לפרסמם. יש עולמות של מעלה ויש שם חיים שלמים בעולם שכולו טוב. תודה תודה תודה.

קרוע באור. הכתפיים נרפאו. הבשר התאחה. כאשר יצאה מן ההרפיה, הרגישה שאלפי טונות הוסרו לה מן הכתפיים, משא שאפילו לא הייתה מודעת לקיומו. גם הנשימות היו לה קלות יותר. היא חשה משוחררת. המומה מכך שלא הייתה מודעת לעוצמת ייסורי המצפון שהיו בה.

 

לתיאום פגישה אישית אתם מוזמנים לפנות:

050-8662344 |  orlyfurman@orlyfurman.com

ניתן להזמין גם תיקשור טלפוני.